דקלה הייתה ילדה קטנה בגוף של אישה צעירה. פניה היו תמימות, תנועותיה נוגעות ללב, מילותיה משובשות כדרך ילדים. המחלקה הייתה שלה. כל החדרים, כל החלונות היו שייכים לה. בית הבובות של ילדה משוגעת. היא חיבקה את אחי המחמד שלה, משכה בשערותיהם, הפכה את כדור השלג וצפתה בחולי נפש עפים בזרועות פרושות ונופלים על תקרת … המשך לקרוא עשב הלהבה
10 תגובות